תנו לנדוד בשקט

המדינה הקטנה שלנו, שמארחת פעמיים בשנה למעלה מ-500 מיליון ציפורים נודדות במסען אל ארצות החום, נמצאת כבר שנה במלחמה קשה בכל החזיתות. לציפורים, גדולות כקטנות, שנמצאות עכשיו בעיצומה של נדידת הסתיו בדרכן דרומה, נוספו לאתגרי הנדידה הרגילים סכנות נוספות בדמות פגיעה ממטוסי קרב, מטילים ומכטב"מים, הן בגזרה הצפונית ממנה הן מגיעות עכשיו, והן בדרומית, אליה פניהן מועדות.

פרופ' יוסי לשם מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, חוקר ציפורים כבר חמישה עשורים, בעיקר ציפורים נודדות (אבל לא רק). כדי ללמוד ולהבין הכול על מסלולי הטיסה שלהן, כבר לפני 40 שנה הוא ליווה את הציפורים שהגיעו אלינו באביב בעזרת דאון לא ממונע מגבול מצרים לגבול לבנון, ובסתיו מלבנון ועמק החולה דרומה עד לגבול מצרים. כך הוא הצליח למפות את זמני הגעתן, גובה תעופתן, וכיצד מזג האוויר משפיע על התנהגותן.

^{לדאות עם חסידות (צילום: אייל ברטוב)}

בשנות ה-80 של המאה הקודמת הוא השתמש לראשונה בארץ במכ"מ כדי לגלות עוד על מסלולי התעופה שלהן, ושיתוף פעולה שלו עם חיל האוויר, שנמשך עד היום, הוביל לצמצום משמעותי ביותר בתאונות אוויריות בין מטוסי קרב וציפורים בשמי הארץ. שאלנו אותו כמה שאלות כדי להבין כיצד משפיעה הלחימה על בעלי הכנף והאם יש פתרונות שיכולים להציל חיים ולחסוך סבל, מבני האדם ומבעלי החיים שחיים לצדנו.

פרופ' לשם, האם אפשר להבחין במכ"מ בין ציפור לבין כלי טיס?

"מכ"מ הוא כלי אלקטרוני (מגלה כיוון-מרחק). הוא שולח גל אלקטרומגנטי, ואם יש משהו באוויר זה פוגע בו וחוזר, ולפי התדר אפשר לדעת באיזה מרחק ואזימוט מהמכ"מ נמצא אותו חפץ. ככל שהציפור גדולה יותר - ההד שהיא מחזירה חזק יותר. לכן, ציפורים גדולות כמו עופות דורסים,שקנאים, חסידות או עגורים נמצאות בסכנה גדולה יותר מהציפורים הקטנות, ומהוות את הסכנה הגדולה ביותר למטוסי חיל האוויר".

^{לעשות הכל כדי למנוע התנגשות אווירית איתם. שקנאים בתעופת "מבנה מכונס" בנדידת הסתיו (צילום: אהרון שמשון)}

"עוד אנחנו יודעים היום, שציפורים גדולות עפות בעיקר מעל היבשה, כדי לנצל את התרמיקות, האוויר החם שעולה מהיבשה, כך שלפי המהירות שלהן אפשר להבין שמדובר בלהקות ציפורים. למעשה, בעזרת המכ"מים, אנחנו יכולים לזהות נדידת ציפורים בטווחים של 80-90 ק"מ", אומר פרופ' לשם, אבל באותה נשימה הוא משפיל מבט ואומר שמאז שפרצה המלחמה והכטב"מים מלבנון התחילו להגיע – הבלבול גדל עקב הקושי להבין מתי מדובר בציפור ומתי בכלי טיס עוין.

"בסתיו, הנדידה מגיעה מאירופה דרך טורקיה, לבנון ולאורך ישראל, שזה בדיוק המסלול של הטילים והכטב"מים. שניהם מגיעים מאותו כיוון ובאותו גובה ואזימוט". לדבריו, הסיטואציה החדשה שנוצרה הובילה לארבע בעיות עיקריות: לחץ נוסף על מערכות היירוט וחיל האוויר, שצריכות להתמודד עם השאלה האם מדובר באמת במתקפת טילים או בעגורים בדרכם לאגמון החולה, מתח בקרב אזרחים שמערכות ההתרעה שולחות אותם לעתים למרחבים המוגנים כשמעליהם חולפת להקת חסידות תמימה, פגיעה באותם בעלי החיים שנכנסים לשטח ישראל וכמובן עלות כספית גבוהה של טילי יירוט ושעות טיסה של מטוסי קרב. אבל פרופ' לשם יודע לספר, מבלי לחשוף פרטים, שכבר עובדים על מערכת שתדע להבדיל בין השניים, מה שיציל ציפורים רבות.

^{מגינה על תושבי ישראל ומסוכנת לציפורים. מערכת כיפת ברזל}

איך המלחמה משפיעה על הציפורים המקומיות?

מסתבר שלא רק הציפורים הנודדות משלמות את מחיר המלחמה. פרופ' לשם מוביל בשיתוף משרד החקלאות והחברה להגנת הטבע את מיזם התנשמות הלאומי, שמטרתו להפחית את השימוש בחומרי הדברה שנועדו להרחיק נברנים ומכרסמים אחרים משטחים חקלאיים, באמצעות שימוש בתנשמות ובזים כמדבירים ביולוגיים בחקלאות. נכון להיום, פרוסות ברחבי הארץ כ-5,000 תיבות קינון בשיתוף עם מאות חקלאים שזוכים לליווי ותמיכה מקצועיים. (הפרויקט כבר מזמן הפך לחוצה גבולות ומחבר לבבות, ועד היום לוקחות בו חלק 10 מדינות במזרח התיכון, בהן ירדן, קפריסין, יוון ומרוקו, ולאחרונה הצטרפו גם גיאורגיה, אוקראינה וגרמניה).

פרופ' לשם מספר שבכל שנה, בהתאם לזמינות המכרסמים בשדות, התנשמות מטילות כמות ביצים שתוכלנה לכלכל ולהזין. "לרוב מדובר בין 12-5 ביצים בשנה, אבל השנה כמעט ולא היה קינון או הטלות באזורי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. שדות נשרפו על המכרסמים שחיים בהם, מה שמוביל באופן ישיר לירידה בשפע המזון של התנשמות. אם התנשמות לא מקננות השנה - משמעות הדבר היא שבשנה הבאה לא יהיו מספיק גוזלים, דבר שיפגע בגודל האוכלוסייה ותהיה לכך השפעה לאורך השנים.

^{מלכודת מוות למכרסמים - הפסקת אספקת מזון לעופות הדורסים. שדות שרופים ביישובי עוטף עזה}

אז אפשר לומר שהפגיעה בציפורים משפיעה על כל המאזן האקולוגי הסביבתי?

"בהחלט, החל בחסידות וכלה בציפורי שיר קטנות. קחי לדוגמא גיבתון שחור ראש, שצריך לחצות עכשיו, בסתיו, את מדבר הסהרה כדי להגיע לאפריקה. הוא ניזון מחרקים שמצויים בשדות ובסביבת הבית שלנו. אם הוא לא יצליח לאגור מספיק שומן למסע הוא בבעיה. זה אומר שאם לא יהיה להן כאן מזון הציפורים ימצאו מקומות אחרים שכן יוכלו לספק להן את מה שהן צריכות, כלומר שבשנים אנחנו נרגיש עלייה בכמות החרקים בחקלאות".

^{בדרך לאפריקה עוצר לתדלק בישראל. גיבתון שחור ראש}

"חקלאים יודעים לתזמן את הצפת השדות שלהם לקראת בואן של החסידות, שמחסלות עבורם תוך ימים בודדים אלפי נברנים ומכרסמים. כש-600 אלף חסידות לא יגיעו - לחקלאים תהיה בעיה. המלחמה הזו נמשכת כבר שנה ולצערנו לא רואים את סופה, כך שתהיינה השלכות סביבתיות".

^{שדות מחכים לחסידות. עמק החולה (צילום: שירז פשינסקי)}

האם לדעתך מה שקורה השנה ישפיע על מסלולי הנדידה של הציפורים שחולפות פה בשנים הבאות? אולי הן לא יעברו כאן יותר?

"לדעתי, הנדידה היא סיפור של מאות אלפי שנים והוא לא ישתנה כל כך מהר", ממהר פרופ' לשם להרגיע. "אבל זה בהחלט עלול להשפיע על סיכויי ההישרדות שלהן. אם בשנה רגילה שוהים בחורף באגמון החולה כ-50 אלף עגורים - בשנה החולפת הגיעו אליו 15 אלף עגורים בלבד. יש ציפורים, כמו החסידות, עופות דורסים ושקנאים למשל, שעוצרות פה ללילה או שניים בלבד כדי 'לתדלק', לאגור כוחות, ולהמשיך במסען. אם הן לא יכולות לנחות במקומות שהן רגילות כי השדה שרוף, או שקולות הירי מפחידים אותן והן צריכות להתחיל לחפש מקומות אחרים - זה ישפיע כמובן על סיכויי ההצלחה שלהן להגיע ליעד".

^{עוד יגיעו ימים יפים. עשרות אלפי עגורים חורפים באגמון החולה (צילום: שירז פשניסקי)}